זר בכוכב לכת אחר
אין לי זמן למחשבות
שכל הזמן אותי מציפות
אין לי זמן לאנשים
שרובם פשוט טיפשים
אני חי במציאות של ראשי
שנוצרת על בסיס יומיומי
כולם תמיד ממהרים
אני אף פעם לא מספיק לזכור פנים
פנים של אנשים
שתמיד אומרים לי לפגוש
אבל המוח מסרב, הוא רק רוצה לנטוש
בצורה מקצועית או אחרת
העזרה שמגישים לי לא עוזרת
המחשבות לא ממהרות ללכת
ואני מרגיש כמו זר בכוכב לכת
כוכב לכת אחר
שאת שמו אני לא זוכר
תגובות (2)
A19, שלום.
המשפטים שכתבת והתחושות שתיארת מזכירים לי את עצמי. אני רוצה להוסיף בצעירותי, למרות שזה היה לא כל-כך מזמן, ועדיין – מרגיש שהכל קרה בתקופת חיים אחרת.
אני יודע שתחושת הזרות הזו היא קשה. אני מקווה שתמצא את האנשים שיגרמו לך להרגיש אחרת, אבל אני חושב שבסוף זה כרוך בלהיפטר מהדברים שגורמים לנו להרגיש זרים.
לפעמים חולפת בי מחשבה שאם ה"אני הקודם" היה פוגש ב"אני הנוכחי" הקודם היה חושב שהנוכחי טיפש כמו כולם, אולי מנוול. הנוכחי משתדל לא לשפוט אף-אחד מהם.
תודה רבה על תגובתך! מחזק את דבריך…