זכרונות

זכרונות שנאספים בתת מודע,
מצליחים להביע אצלי דאגה.
עוד זיכרון קטן ופשוט,
על הספינה אני אשוט.
ואפליג לעולם של דאגות,
עולם של פחדים,
עולם של הזיות,
עולם בלי אלוהים.
ירייה שנשמעת ממטר,
ואני מרגיש לא בסדר.
קול של שתיקה אותי עוטף,
מחבק ואז גם מלטף.
ולאט לאט הוא משחרר,
ואני מתחיל להיזכר:
זיכרון עצוב,
ואני שט לי שוב.
ספינה של פחדים,
ספינה של אוספים,
אוספים של זכרונות,
שמביאים לי רק צרות!
אז מתי אני אוכל להשתחרר?
ולהרגיש שאני לא צריך על כלום לוותר?
זיכרון עצוב,
ופה זה סוף הסיפור.
הביתה לא אשוב,
נגמר לי כל הכוח בבירור.