זכוכיות…

…אוותר על לכתוב לך שאני בסדר וחזרתי לשפיות. אבל אולי הפעם..

מחפש דרכך לשום מקום. להשאיר אותך נוטף בביוב עם השאר בא לי להקיא אותך.. עד הסוף וביום.. אני נעזרת בכל כוחותיי לא לחבק אותך בחלום שישאלו ,שיחפרו ושימצצו לי את הדם.. בלי כולם ואף אחד לא יבין איזה שקט יש לי בלעדיך

ועד פה כולכם הגעתם אותי לרדוף… מכולם שיגידו לי שכדאי כבר להתחתן ולהתמסד ברחתי ממך רחוק ככל האפשר אתה פה מולי.. הזייה הלומה מבלבול. , באמצע עיירה אמריקאית ריקה מתחכום מישהו בחדר לידי מנגן אותנו בצורה נהדרת מערבבת עם יין וטיפשות. עם יין ואדישות. אני מזדקקת לך ובולעת עוד כדור שינה

אוותר על לכתוב לך שאני בסדר וחזרתי לשפיות. אבל אולי הפעם.. שוב יכאב לי, שוב אדמם אותנו אפצע שוב מהמראה המרוסק שלך על הבגדים שלי. אני שומעת את הזכוכיות ויודעת שכשאפתח הכול… כל התמונות נשברות.. זה מה שהייתי לפניך ואחריך המרירות נוספה. כן, אני מעוותת

לא אשאיר זכר לנוכחותי היפה בתוכנו. ארסק.. ובידיי החשופות אמעך אותו תיתן לי את הלב שלך והדרך נמשכת נצח.. בכל תיק אני אורזת אותך בכל מזוודה מתיש מספיק וכאילו המסע לא ארוך מספיק

למה קשה לי להשתחרר כל כך מאחיזתך? ובכל זאת.. לא משהו חי, לא משהו אמיתי כי אין שם כבר כלום אותנו מאחור. מנסה להשאיר בנו המפויח ,בועטת אני נתלית באוויר דבק. לעזוב. נצמד.. מסרב שלמים אוקיינוסים זה נמרח על פני

ועד פה כולכם הגעתם אותי לרדוף