זיכרונות שמדמים מציאות

אי שם, במורד הר
מסביבו מתפתל נהר
יש משהו, אני סבורה
אבל לא לגמריי בטוחה

מדי פעם, בחלומות או במציאות
יש הבזק שגורם לאי-ביטחון לשוב
הוא מנצנץ בשלווה, מתוך האפלה
כאילו שכדי להיות אור צריך כזאת תהילה גדולה

אני קצת מזלזלת בו, רק כמה שיכולה
אפילו שהוא ייגן עליי, בעודו קטן ואני גדולה
בין נהר וחצצים, בין בור ושדה קוצים
מסתובב לו אור,
לא כל כך גיבור
אבל עליי ישמור

האור מביט רק בי, בחדווה
מקיפה אותי תחושה של אהבה
עליו אני משום מה סומכת
הוא יהיה זה שיגיד לי לאן ללכת

הוא זיכרונות שמדמים מציאות
הם לא ישובו אליי, רק כשאמות
האור הוא אמא, אבא, כולם
מסתכלים מעוד עולם
לא שלנו, עולם אחר
דומה לבית חדש, טוב קצת יותר