זיכרון מוגן

רקום לי רבדים מכמיהות, אתייצב מולך, על זוג רגליים רועדות;
בעודי יחפה, אתבונן בשכבות נפרמות;
אכזבות כשיערות שיבה לשאול צונחות
מעטפת צמר רקומה מחוויות עייפות, חוטיי זיכרונות
ראש עטור בלבן, פטור ממחויבויות, לא הותיר חרטה מעיקה-
ראש מנוסה אינו נשבר ממחשבות על עבר; הוא עבר.
לא אביט שוב לאחור, שכבותיי מותשות ממרדפים
אף כי נפשי מאיימת לצנוח, בין שדות פרחים שגידלת- אלו מוגנים
אפצע עצמי כל הדרך לחופש, כואבת מבעד רוך קוצים
בכל רמ"ח איברים, אחיה את הרגע, בו אשכח מה לשכוח
לא נאחזת בצלקות עבר, לא שומרת בלבי אכזבות
לא אוסיף לקטוף עלי כותרת לספר הזיכרונות
הבטחות רבות, במקור לא נרקמו לחלומות מנופצים של אחד
מילים ריקות נפרמות- אחת, אחת
אני האחת החדלה לרדוף אחריהן, רק אותן; אותך
בלויה, יחפה ומדממת ארדוף אותך-
עד לרגע בו זוג רגליים יבגדו בי, עד לרגע שאפסיק;
אך רק אני
תמיד ארדוף
אותי.