זיכרון מהעבר
אני זוכרת את היום ההוא.
אני זוכרת כל דבר שאמרנו.
טענת שאני ילדה קטנה שלא חוותה דבר בחייה.
טענת שאני לא יודעת כלום.
"את לא יודעת מה אני מרגיש." אמרת בזלזול
ואני לחשתי בשקט "אני כן…".
כי ידעתי.
באמת ידעתי.
גם עכשיו אני יודעת.
אני מצטערת שאף פעם לא יכולת להבין.
תגובות (5)
זה נוגע למרות שלא נאמר כאן הרבה. זה מובן מאוד ופשוט. אני חשה את.התסכול הנוטף. אני חשה את הצער שחושב "מה אם היה יודע… מה אםמיכולת להבין שכן הבנתי…"
זה בעצם צער על דלת שנסגרה..ניסיון להבין איפה פישלת. רצון לתיקון. המחשבה שהטעות הייתה אי הבנה כה טיפשית. שהוא לא היה מסוגל להבין שאת מבינה אותו, הוא ראה אותך אחרת ממה שהיית.
אבל יודעת? לא מגיע לך מישהו שלא מסוגל לראות אותך.
כי מי שבוחר לראות אחרים כמי שלא מסוגלים להבין, הוא בעצמו ילד שלא מסוגל להבין אף אחד אחר חוץ מעצמו.
לא מדובר כאן על ילד בן גילי בכל אופן, אבל יש משהו בדברייך. אני מניחה שהוא באמת ילדותי. אכן מדובר על תסכול, צער וכל שאר הדברים שציינת. נחמד לראות שמבינים, תודה לך.
העונג הוא שלי יקירה 3>
יפה , מצטערת אין לי מה להגיד עוד , זה פשוט יפה ומרגש .
תודה מאיה!