זוכרת אז?

זוכרת מה שהבטחנו לעצמנו אז?
זלזלנו כל כך בפרטים הקטנים.
הלילות היו חמים והאוויר חדר לריאות,
יכולנו אז לעוף, מלאכים כלואים בגוף.

מאז הזמן נהפך משמים לים,
פרחים שהכרתי נהפכו לעצים.
עצים שהכרתי נגדעו,
שוב ניסיתי לבנות בית עם עובר אורח.

זוכרת אז? עשינו מה שבזין שלנו,
כל מגע קיבל תוקף של קדושה.
הלב הכיר רק דבר אחד,
היום כל טיפת עתיד צריכה להילחם בצבא של עבר.

לפעמים לא נראה לי הגיוני שמה שיש לכם יהיה מנת חלקי יום אחד,
אני כותב כי אין לי את האומץ לעשות.

וזה עוד לא נגמר,
כנראה שבקרוב יהיה מחר.
יש עוד זמן להמריא,
בסוף זה יקרה, את תראי..