הם לא הזהירו קודם

הם לא הזהירו אותי,
כשרצתי אל תוך הסכנה
והאש שרקדה מול עיני
לא נעלמה.
הם לא אמרו לי,
שהחיים הם מעגל
לרגע צוחקים
אך כשהשמש לא מעלינו
החושך משתלט,
ובסערה הוא מתפשט
והכאב שאוכל תמיד במפנים,
לרגע פתאום מתפרץ החוצה
משאיר את כולם המומים.
והיד שמושטת לעזרה כבר שנים,
שוקעת בתוך הים.
כי הם לא מבינים,
שלא נדע בלי שום עצה.
והמרדף אחרי הזמן,
ואחרי מקום טוב להיות בו,
אף פעם לא נגמר.
ועכשיו החלום שיוצא החוצה.
מוציא עכשיו צבעים,
אורות, קולות, מנגינות.
לשניה מרחפים,
אך הכנפיים שבדמיון,
הן רק עוד חלום.
וכשהם לפתע מעמידים
את הרגליים שוב על הקרקע,
הכנפיים נשברות
ושוב נופלים.