זה באמת קשה
בעולם אינדיבידואלי של טפל בלי עיקר
כשהמוסר מהלך, מדמם וחבול
ישובו חיילינו לגבולם כי כבר קר
למרות שאין לנו עדיין גבול
זה לא קל לסרב לאקדח מדמם ומושך
זה לא קל לדבר מול קהל לא קיים
זה קשה לדבר על כאב שהופך
את הלב לרסיסים, את האויב לאדם
אין דבר כזה למצוא מפלט ולברוח
ואין דבר כזה להביע דעה בקול רם
אני מנסה לא להיזכר, מנסה לשכוח
אבל ההווה רודף אותי כמנהיג משופם
כאדם לא החלטי וחלש, קשה לדבר באמת
כשבוכים מבפנים וצוחקים מבחוץ
אני לא רוצה לראות אדם מת
אני לא רוצה לאכזב ולמרוד, אני לא רוצה לפגוע ולבגוד
אבל קשה לי, באמת קשה ואני לא יודע מה לעשות
תגובות (4)
כמו תמיד, השירים שלך גורמים לי לחשוב ולטבוע בנכונות וביופי שלהם. אני שמחה ולא שמחה בשבילך שכתבת את זה מכאב. השירים מהסוג הזה תמיד הכי יפים, הכי טבעיים, שהכי קל להתחבר אליהם.
מפרגנת ומקווה שהכאב יחלוף מתישהו.
סיפור מקסים, אך ישנה בעיה:
את טוענת בסוף הסיפור של את "לא רוצה לאכזב ולמרוד ולא לפגוע ולבגוד"
אבל זה בדיוק מה שעשית כשכתבת את הסיפור הזה.
שמחתי לעזור :)
כתיבה מעולה וקולחת, חריזה טובה. כל הכבוד, יישר כוח.
אני אוהבת את זה שהשיר הצריך ממני יותר מקריאה אחת.
יפה השימוש במושג "גבול" במשמעות אחרת בסוף הבית הראשון/ דו משמעות..
משלושת הבתים הבאים אני תופסת שאתה מדבר על הרצון שלך להביע את הדברים מול מערכת ואנשים אטומים בנושא, שאין מבחינתם תירוץ, במיוחד כשאתה לא מרגיש חזק בשביל להתווכח.
מהשורותיים האחרונות אני מבינה שאתה סבור שמה שאתה חושב זו בגידה ושזה יפגע במישהו. (באמת?)
תקן אותי אם הבנתי לא נכון.