ורד שנתתה לי במתנה

ורד שנתתה לי במתנה,
אני שמחה שאתה איתי,
אני מודע לך שאתה אוהב אותי.

אנחנו אוהבים אחד את שני
אבל אמר אלוהים:"דיי מספיק לאהבה!".
ואנחנו לא ידענו מילה שניתנה אלינו.

ביום שלם אני פגשתי אותו,
אותו אם אחרת,
אני לא הבנתי מה זה הרגש
שמיתרוצץ אצילי..

אני שונאת אותו,
אבל אני שוכחת אותו,
רק אני לא ניזכרת בו.

אני ממשיכה לחיות,
רק לא לעצור,
רק את זו הבעיה שלי.

רק הורד נישאר בחדרי,
אני תמיד לא יכולה לישכוח את אהובי,
רק תמיד קשה ליזכור את הבוגד.