ועוד רפרוף יום.

שמש ששקעה, הכוכבים שנרדמו.
הלילה שוב פותח עיניים ישנות,
רק ענני אפר את השקט יתאמו,
ולילה יתחיל ומילה אסירת תודה תסתיים,
בצליל ארוך ונואש הירח יעלם.
ומילים ימשיכו,
את הטירוף הנמתח.
וצלילים יגעו,
בכוכבים המרקדים מעל.
ורק אני, אבהה במחזה
המטריף
שישאב אותי שוב,
ושוב,
בעוד רפרוף יום עדין.
(ויעלימו צללים מעיניים עייפות.)