ויהי אור

"והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום"
והם. הם היו שניים. רק שניים.
מעורטלים ויפים, כמעט שקופים,
עם נקודת אור קטנה על המצח.
וחושך על פני תהום…
והיא, עמדה ליד התהום והציצה,
וכמעט שאיבדה את עצמה,
אם לא הוא, שאחז בידה, שניה לפני שנפלה.
הוא והיא, עיניים שדיברו ללא מילים
ושתי נקודות אור שנשקו זו לזו בתוך האפילה,
מתוך השממה.
ויהי אור.