ואני? שתקתי.
היית רע, היית רע מאוד.
ואני? שתקתי.
היית רע אליי,
היית רע במילים, במעשים,
לפעמים גם עם הידיים.
היית רע במהות.
היית רע בלי חשיבה.
היית רע גם כשלא היית.
ואני? שתקתי.
היית רע אל אמא.
היית רע אל הילדים שלה,
לפעמים גם עם הידיים.
היית רע לחופש,
היית רע לחשיבה,
לא היית רע רק כשלא היית.
היית רע לאחרים.
לא היית רע רק לנשים יפות.
אולי לפעמים גם עם הידיים.
היית רע לאנשים פשוטים,
היית רע כשרצית,
היית רע בלי שידעו.
ואני? שתקתי.
אולי גם אני הייתי רעה.
תגובות (10)
וואו, מרגש, האמת שגם אני מרגישה ככה לפעמים
תודה לך, שמחה שהזדהית!
וואו, ממש יפה. זה קצת מתאר וממחיש מצוין את מה שאומרים- שאם אתה עד אתם אשם כמעט באותה המידה.
יפה.
תודה רבה, זאת באמת אחת הנקודות המרכזיות במקרה, להיות עדים למשהו ולשתוק…
מצליח לגעת בלי להתאמץ.
אהבתי מאוד רק קצת התבלבלתי כשכתבת "היית רע גם כשלא היית" ובבית אחכ "לא היית רע רק כשלא היית".
אבל אולי יש איזה מסר סמוי או עניין שנסתר מעיניי.
בכל אופן, נהדר.
תודה רבה!
האמת שכן, זאת מעין סתירה פנימית, כי שום דבר מכך הוא לא באמת חד משמעי. היא לא תמיד יודעת אם זה באמת רע, או רע רק בעיניה.
נהדר
תודה :)
פאקינג מדהים! אני חסרת מילים
תודה רבה. איזה כיף לקרוא תגובות כאלה.