ואולי מישהו

אני מרגישה כאילו החיים שלי הם מי גשם
והם נוזלים לי מבין האצבעות
ואין שום דבר שאני יכולה לעשות כדי לעצור את זה
ואני מנסה בכל הכוח לשמור עליהם בידיים שלי אבל הם מטפטפים למטה
ואני הורסת הכל ופותחת את כפות הידיים בלי רצון,כאילו מישהו שולט מלמעלה
ונותנת להם רווחים ואלפי הזדמנויות לברוח
ואני מאבדת אותם
מאבדת את כולם
נותנת לכל מי שחשוב לי לברוח
ולא מצליחה לספר לעולם מי אני
ולא מצליחה לבטא את הרגשות שלי
ואף אחד, אפילו לא אלו שקרובים אליי ביותר
לא מסתכל לי בעיניים
לא מוצא את העצב שיש שם
לא מחפש את הדמעות שלי שאני מנסה בכל הכוח לעצור
והם מאמינים לחיוך שלי, שכמעט אף פעם לא אמיתי.
ולפעמים אני רוצה לטלטל אותם חזק חזק ולצעוק עליהם:
"תסתכלו עלי!! תראו מה עובר עלי!! בבקשה תרפאו אותי!! אל תיתנו לי ללכת!!"
עכשיו אני לבד והדמעות זורמות וכמו סכינים קטנים מפלחות את השקט הרועש הזה
וגורמות לי מחנק בגרון, הגיע הזמן ללכת לישון
ולחכות למחר
ואולי מישהו ייגש
ואולי מישהו יתעניין
ואולי מישהו יחבק אותי ויגיד לי שהכול יהיה בסדר.