ואולי היא בוכה, ואולי היא צורחת,

לפעמים זה קשה,לראות את זה,
כמו שצריך, כמו שקורה,
אבל אני כזאת, מאמינה בשטויות,
לא חושבת על מה יכול להיות,
ולפעמים זה קשה, לראות את זה,
ואולי היא בוכה, ואולי היא צורחת,
אבל בסוף אין לה שום פחד.

וגם אין דרך חזרה, מהמקום בו הכל קרה,
אולי שם היא נשארה,
לאחר הסערה שהייתה בניהם אחרי הכל,
היא חשבה מה קרה? לבדה, בודדה,
בלי חבר,חברה לדבר,
היא רצתה לפתוח את הלב בפני מישהו אוהב,
שידע לומר את האמת.

הייתי רוצה לראות אותה כמו פעם,
שמחה וקופצת,
עושרה רק מה שהיא חושבת,
ולא אכפת לה מה אומרים,
ולא אכפת לה מה חושבים,
היא עושה המון דברים,
כי זה מה שהיא אוהבת.