השריטה שבלב / עירבון מוגבל
כל כך הרבה טעויות עשיתי, כל כך הרבה פספסתי;
הרבה דברים שלא עשיתי בעבר, אבל עדיין אני ממשיך אותו דבר.
הייתי תמים אז, לא אמיץ כמו היום;
אבל עדיין אני לא יכול, עדיין ממשיך לדמיין את הכל.
אז הכל היה פשוט, אז עוד לא הייתי כה שרוט;
אז חשבתי שיהיה טוב, אז עוד חשבתי שאוכל לאהוב.
השתתפתי במלחמה והייתי בקרב;
להתקרב רגשית זה קשה יותר, זה על חלק פרטי שלי לוותר.
אם הייתי יכול לנתב את הלב, הייתי עושה אותו פחות אמיץ ויותר חופשי;
הייתי מקדיש לך עוד שיר מנפשי.
אז הכל היה פשוט, אז עוד לא הייתי כה שרוט;
אז חשבתי שיהיה טוב, אז עוד חשבתי שאוכל לאהוב.
אף פעם לא הרגשתי כמעט, תמיד הייתי די בצד;
לא רציתי להשתלב, אלא רק להתקרב.
רוצה להיות קרוב, אך תמיד כה רחוק;
רוצה להשתחרר ואיתך קצת לצחוק;
צריך לחשוף לך מעט רגשות, אבל גם את זה לא יכול לעשות.
אז הכל היה פשוט, אז עוד לא הייתי כה שרוט;
אז חשבתי שיהיה טוב, אז עוד חשבתי שאוכל לאהוב.
תגובות (6)
מתחבר,
מאוד אהבתי,חשבתי לרגע זה נכתב עליי.
קיבלת את הדירוג המקסימלי.
תודה :)
זה נכתב מליבו של אאוטסיידר, אז אני מניח שכאלה שהרגישו בצד של ההתרחשויות בשלבי החיים השונים יכולים להזדהות
כמה קצר- ככה קולע, ממש אהבתי את הכתיבה וגם את התוכן, וגם יכולתי להזדהות עם כל בית (כמעט).
תודה :)
נכתב בתקופה קשה, ועכשיו אני יחסית אחריה…
בכל מקרה מעלה דברים שכתבתי פעם, כי לדעתי הם ברי הזדהות וממש יכולים להביא לאנשים נקודת מבט ולהראות דברים שעוברים על כולנו
ובנוסף, השריטות שלנו הן מה שהופכות אותנו למיוחדים שאנחנו. 🙃
חד משמעית.
לעתים הן לא כיפיות ולא עושות טוב, אבל לגמרי יוצרות אופי