וישנו .
וישנו השקט .
היא מבינה למין הבזק של רגע .
היא מתנתקת .
ושרה , עד שגרונה ניחר .
שרה .
וישנו הרוח.
מתפתל סביבה סחור סחור .
היא גומעת .
וצועקת , למרות שכבר אבד הכול .
צועקת .
וישנם חיים .
שממשיכים סביבה .
היא מצטרפת , שיירה ארוכה ודוממת .
והולכת , למרות שאין לאן .
ממשיכה ללכת .
תגובות (3)
עוד שיר עצוב, אני אוהבת את ההמשכיות של הבתים, בהתחלה זה נראה שהם די לא קשורים אחד לשני אבל בקריאה חוזרת רואים את הקשר, זה מקסים!
תמשיכי לכתוב! ושתהיה לך שנה טובה ומתוקה! :)
כן , נכון , אני יוצאת די דכאונית פה , לא חושבת ? אולי אני באמת דכאונית , ואני פשוט לא יודעת … והוו … ספוקי :\ , בכל מקרה ! שנה טובה מקסימה אחת !
חח את לא יוצאת דכאונית, את כותבת מהלב ואני חושבת שזה מקסים :)
אל תתני לדברים כאלה לעצור בעדך, פשוט תכתבי על מה שאת רוצה לכתוב בלי לחשוב על מה שאנשים יגידו עלייך! :)