השקט שמסרב להתחמק

כל הכאב והעוצמה
כל מה שקשה וכל הזמן נזכרים מההתחלה
ובכל פעם התחושה חוזרת
תחושת הכאב שלבוא-היא ממהרת

ובינתיים לא שומע כלום
יש רק שקט שמסרב להתחמק
ועכשיו אני לא אומר מאום
אלא רק את הסיפורים,השירים,והקטעים ואין מילים ואני שותק

כל מה שכבר נגמר
אך בעצם שום דבר לא באמת עבר
וכל הסיפורים והזכרונות והמילים
הכל חוזר אל הלב,אל הנשמה,אל השירים

ובינתיים לא שומע כלום…

ונכון שאני רק שומע,רואה,או קורא
ונכון שאני יכול רק לדמה
ונכון שלא הייתי,לא הרגשתי
וכמובן שלא חוויתי
אך ממה שיש
אי אפשר שלא לבכות ממה שהתרחש

ובינתיים לא שומע כלום…