השקט הזה

ועכשיו שהחושך כבר ירד
אני כותב לי עוד שיר אחד
על הבדידות שלא נותנת לי לצאת
ומאחורי הדף, ציור של חצי כנף
ואני אדמיין אותי עף בין השקט

והאור הזה ששורף לי בעיניים
לא רוצה לצאת, הוא עושה אותי עיוור
בינתיים השקט שורף לי את הלשון
ולא נותן לי לישון, נמאס לו להיות ראשון
תתנו לו להיות אחרון

והמכתבים שכבר שנים לא נקראו
והדוור כבר לא מגיע, מה הטעם?
החושך שמתפורר שוב ושוב
ואותו הסיפור הזה כבר לא ישוב

והאור הזה ששורף לי בעיניים
לא רוצה לצאת, הוא עושה אותי עיוור
בינתיים השקט שורף לי את הלשון
ולא נותן לי לישון, נמאס לו להיות ראשון
תתנו לו להיות אחרון

במיטה אני שוכב מנסה להירדם
אני עוצם את העיניים…
והאור הזה שכבר שרף לי בעיניים
נמאס לו, הוא רוצה לצאת
ובינתיים השקט הזה נותן לי לנסות לישון
נמאס לו כבר להיות אחרון
והוא שוב רוצה להיות ראשון