השעות האלה
קשה לי לתאר את התחושה
שאני מסיטה את הוילון
ונתגלה לעיניי, כמו עולם אחר
צבעים בהירים של יום חדש וזוהר
אחרי שעיניי כבר הסתגלו לחשיכה
ולקור המקפיא ששרר בכל פינה
אחרי שגופי התרגל לרעידות של
פחד וליריאה מכל צליל, פתאום זה קרה
העולם שלי התמלא בצבעים חדשים
בתחושה טובה שמילאה אותי מבפנים
כמו חום שמתפס במעלה גופי
כל פעם שאני מביטה בצבעים האלה
בשעות האלה, קשה לתאר במילים
כמו ריקוד מתמשך ושמח עד אור
הבוקר הראשון, כמו גלים וזרמים שמושכים
אותך לשמוח, כמו משקה חם ומתוק
שממלא את כל הגוף, כמו ציור רך של
יונה עם נוצות של עננים
קשה לי לתאר את התחושה
שאני מסיטה את הוילון
ונתגלה לעיניי, כמו עולם אחר
צבעים בהירים של יום חדש וזוהר
אחרי שעיניי כבר הסתגלו לחשיכה
ולקור המקפיא ששרר בכל פינה
אחרי שגופי התרגל לרעידות של
פחד וליריאה מכל צליל, פתאום זה קרה
תגובות (5)
וואו, שיר מקסים!
את מתארת את התחושה הזו כל כך יפה במילים עדינות ונוגעות!
אני מכירה את ההרגשה להביט מבעד לחלון בשעת הזריחה ולראות את העולם מתמלא לאטו בצבעים חדשים, זה יפהיפה, בדיוק כמו שתיארת! את משוררת מוכשרת, אחד מיני כישרונות רבים שאני בטוחה שיש לך.
והיי, אממ מקווה שלא אכפת לך שאני שואלת כאן… אבל מה עם הסיפור שרצית לכתוב? נשמת הסקוטי השחור? הוא ירד מהפרק?
וואו שיר יפה !(=
המילים סוחפות ומתארות באמת את שעת הזריחה. מסכימה עם נעמי.
מדרגת חמש (=
וואו שיר יפה מאוד את הצלחת להעביר את מסר המילים אהבתי מאוד
5
נעמי, התגובות שלך מחממות לי את הלב ומשמחות אותי כל פעם מחדש… תודה רבה. ולגבי "נשמת הסקוטי השחור", בינתיים – כן. אני צריכה לחשוב עליו יותר.
ספיר ושרית, אין לי שום דבר מיוחד להגיב לכן אז.. תודה רבה גם לשתיכן.
שיר יפה אהבתי מאוד ^_^