השיר של האיש ללא השם
עודני והייתי כאוויר,
מול ההבנה שבחיים לא תכיר,
לא בי ולא בהוויה המשתנה שלי, זה רק שקר.
להסתובב על הארץ
וכדור מסתובב גם הוא
זה קשה להיות זמני,
בעולם שמקדש את הנצח
ההבנה לא מחלחלת
כי כולנו בעצם מפחדים להישכח
מבינים מציאות עקומה דרך מה שנתפס בחושים
אין תשובות ואין משיבים,
רק שאלות של מטורפים
ואם נעז בטח נזרק אל הקרשים,
עולם של מסוממים
נדלקים כנרות ריחניים
מכל רגע שנתפס בעדשה.
מתבזבזים,
בין רגעים של שכרון חושים לטרשת עורקים.
טפשת נעורים או כלבת,
תחושת הריק מתגברת
כולנו מחכים למשהו שאין
ומתנהגים כאילו שרק זה חשוב
אין מטרה בעולם של שררה, כנראה
ואולי יש תמיד, ואני פשוט לא רואה.
תגובות (6)
לקדש את הנצח זו בעיה? מה המדד שלך להעמדת האמת לצד כלשהו – זמני או נצחי?.
אגב… הדוניזם (לדוגמא) משרתים את התרבות אותה אתה מציג כחסרה…
המציאות שאתה מציג היא לא חסרה.. פשוט המקום פה אתה נמצא, גורס משמעויות והבנות אחרות מאלו שבחצי השני של העולם :)
מקווה שהבנתי אותך ואתה אותי.
הקטע כשלעצמו, כתוב בצורה נהדרת! מעיד על בגרות בהבנה לדעתי.. שאפו גברבר :)!!
הכוונה הייתה שלפעמים מרוב הרצון להיות מישהו שיזכרו, שלא ישכחו אותך..אתה מאבד את עצמך ומשעבד את עצמך לעתיד במקום לחיות את ההווה שלך, כי כל שנייה ומאית שנייה אנחנו חיים רק פעם אחת..ולפעמים שווה לעצור ולזכור את זה במקום לרדוף אחרי משהו שגם ככה לא תזכה לראות.
זה לא טוב בהגזמה, כמו שלנסות ולעצור את הזמן זו הגזמה.
אני לא הדוניסט אבל הדרך שבה כתבתי את זה זה מתיימר להיות, אני רק מטיל ביקורת במשהו שלדעתי בולע חיים אם לא שמים לב.
תודה על הביקורת:)
אני לא חושבת שזה נכון, לא כל בן אדם מפחד מתהום הנשייה כמו שלא כל אדם מפחד מהמוות, יש כאלה שפשוט מפחדים מזמן. (כמו שציינת 'עולם שמקדש את הנצח') מאוד אהבתי את הקטע. הייתה כאן מעין העברת ביקורת עם ציניות קלה ואני ממש אהבתי איך בהיחבא הכנסת אותה. הכתיבה זורמת ונקייה, מדרגת חמש :)
יש בזה משהו, אבל כל בן אדם מפחד ממשהו
כל דבר, גם אם קטן.
הקטע הזה מדבר על פחד בין רמות שונות של אנשים..
תודה על הדירוג והביקורת:)
למה התכוונת במתבזבזים?
מתבזבזים..לא ממצים את עצמם ולא עושים עם עצמם כלום.
וגם..יש סלנג צבאי ללהתבזבז שפירושו למות.