השוקת .
השוקת יבשה כבר .
לפתע מכה בה העובדה הזו , חסרת תקדים .
יבשה כבר לפני יובלות .
או אולי רק אתמול .
היא נהגה להביט בה בחיבה ולעיתים בתיעוב ,
אל מימיה הזכים והחדשים במפתיע .
ועכשיו היא יבשה לה לגמרי ,
טיפה אדומה .
לרגע קצת מבלבל היא נזכרת במה שהיה ,
שירה נואשת , קירות לבנים בבית כנסת .
היא רוצה להודות , זה מה שרצתה , אהבה רעה היא קראה לו .
אבל בפה חרב היא מבקשת לחזור .
למה שהיה רק פעם אחת .
תגובות (5)
קראתי את השיר פעמיים, הוא מאוד עמוק ובאמת עצוב…
אני מסכימה שאם נשים תחבושת זה לא יעבור, אבל זה יעזור, זה יפחית את הכאב…
הכתיבה פנטסטית, כל מילה מונחת במקומה, הרגש העמוק שהכנסת בו מורגש היטב עם כל הברה, מדהים. את מצליחה לגעת בי דרך השירים שלך, כל פעם מחדש…
מדהים
וואו . ממש תודה . ואני חשבתי שלא יבינו .
זה שיר מאוד עצוב,
על נושא כזה כאוב,
אם תשים תחבושת, לא יעזור לך שנתיייים!
-כוורת♥-
יפיפה.
תודה !