השדים הרעים של הלילה

הרוח הסוערת, את המתים מעירה,
הצללים של הלילה, יוצאים לחגיגה,
הלחישה הקטנה, נשמעת למרחק,
היא צורמת באוזן, משגעת את המוח,
היא חודרת אל הלב, זורעת הרס וחומצה.

היד נטלת גבוה, הדם מטפטף אל הרצפה,
הוא יוצר שלולית קטנה, באמצע המדרכה.
והרוחות חולפות מבלי משים, גופם ללא רגליים,
והחרמש שבידם מוכתם, צבע שחור של דם,
וחיוכם הזדוני קבוע, בוהה באין רואה.

יללות השדים של הלילה, קריאות העורבים הגדולים,
זעקות נשמה ישנות, אבודות בין התילים,
אורות שחורים לבנים, בוהקים מסביב למקום,
ושירת נצחים קולנית, מהדהדת באוני העולם.

בלילות הקרים שבחורף, ובחשכת רפאים,
אם עיניים אדומות תראו, וצחוק מתגלגל תשמעו,
כדאי שתתחמקו משם, אחרת כאב לא מוסבר תרגישו,
תרגישו כאילו שנשמתכם נעתקת, את הדם מתפרע בגופכם,
והאפלה תשתלט על גופכם, תאכל אתכם לאט…

הלב מדמם, הנשמה פצועה,
הכאב מתגבר, חסרי נשימה,
הירח מעל, רק צוחק וצוחק,
ואתם לבדכם, מוקפים בנו,
השדים הרעים של הלילה.