השבלול האומלל:

שבלול קטן,
שיצא מענן,
המשיך בחיפזון,
אל עבר השולחן.

שבלול זעיר,
שבלול צעיר,
הותיר אחריו ניחוח של ריר.

השבלול טיפס על השולחן,
שהטיף ניחוחות של מעדן.
השבלול טרף הכל,
מה שהשאיר – רק אלכוהול.

השבלול זינק לו ארצה,
החתול ישן לו שמה.
אחרי השבלול,
רדף החתול.
השבלול האומלל נהיה בהול!

הם יצאו מהדלת, אל עבר הגבעה.
אך אבוי,
החתול בלע אותו בבליעה!

זהו סופו של שבלול אומלל,
החתול אותו ממש אכל!