אולי פעם,
רחוק בעברי,
חלמתי להיות
כמו המקדחה.
//
בימים ההם
לא חשבתי
שאהיה אבן,
חלק מהקיר.
//
עברו ימים,
וראיתי עצמי
חלק מהאבק.
//
היום אני
רק הרעש
שתכף יתפוגג.
אני מנסה לנסח תגובה ולא מצליחה.
בקריאה ראשונית הייתי כזה "אוקי… מה?" אבל אחרי שנייה פשוט התחלתי להרגיש שאני פספסת פה משהו, ויכול להיות שלא התכוונת למשהו עמוק וזה אמור להיות סתם קטע, אני לא יודעת, אבל משום מה זה מרגיש לי כאילו אנחנו מדברים פה על גלגל החיים.
המקדחה לדעתי היא דווקא כמו עובר קטן בבטן שחולם להיות בנאדם, ואז להיות חלק מהחברה, ואז האבק זה כמו השוואה לגיל מבוגר יותר, כאילו אתה כבר לא מספיק בשביל להיות חלק מהחברה כי הם רק רואים אותך בתור מישהו "זקן", והרעש שתכף יתפוגג זה השלב שבו אתה כבר עומד למות או לפחות מבוגר מספיק בשביל שזה מה שאחרים יחשבו עליך.
יש מצב שזה הדבר הכי מגוחך שאפשר לנתח על קטע, אני לא פוסלת את העובדה שהתגובה שלי יכולה להיות הזויה לגמרי, אבל פשוט לא יכולתי לתת לעצמי לצאת מהקטע הזה בלי להשאיר את התיאוריה שלי. אז היא כאן, זהו.
תגובות (1)
אני מנסה לנסח תגובה ולא מצליחה.
בקריאה ראשונית הייתי כזה "אוקי… מה?" אבל אחרי שנייה פשוט התחלתי להרגיש שאני פספסת פה משהו, ויכול להיות שלא התכוונת למשהו עמוק וזה אמור להיות סתם קטע, אני לא יודעת, אבל משום מה זה מרגיש לי כאילו אנחנו מדברים פה על גלגל החיים.
המקדחה לדעתי היא דווקא כמו עובר קטן בבטן שחולם להיות בנאדם, ואז להיות חלק מהחברה, ואז האבק זה כמו השוואה לגיל מבוגר יותר, כאילו אתה כבר לא מספיק בשביל להיות חלק מהחברה כי הם רק רואים אותך בתור מישהו "זקן", והרעש שתכף יתפוגג זה השלב שבו אתה כבר עומד למות או לפחות מבוגר מספיק בשביל שזה מה שאחרים יחשבו עליך.
יש מצב שזה הדבר הכי מגוחך שאפשר לנתח על קטע, אני לא פוסלת את העובדה שהתגובה שלי יכולה להיות הזויה לגמרי, אבל פשוט לא יכולתי לתת לעצמי לצאת מהקטע הזה בלי להשאיר את התיאוריה שלי. אז היא כאן, זהו.
הכתיבה של זה גם ממש יפה זורמת, דרך אגב.