הריעו למלכתכם הנערצת, פשוטי עם.

הנה באה המלכה
לבושה היא בשמלה
כתר כסף על ראשה
ואין לתאר יופיה;
הנה בא פשוט העם
לבוש מכנס, חולצה וגם
נעליו מלוכלכות
וכבר אין סיבה להיות;
חיוכה ניצב חזק
וטובותיה הינן רק
לאנשים המקסימים
שבעושר הם חיים;
על פניו נראה דבר
מבטו אדיש וקר
בלילות היה תוהה
העם עצוב, העם בוכה..

הנה באה המלכה,
לבושה היא בשמלה
כתר כסף על ראשה
ואיום רוע ליבה;
הנה בא פשוט העם
לבוש מכנס, חולצה וגם
היה בוכה הוא בלילות
כי נותר לבד לחיות..

העם כואב, העם עצוב,
העם בוכה,
לעם קשה,
אך אין זה משתווה..
אז, הריעו למלכה,
הביטו ביופיה,
הריעו למלכה!..
כי היא תנצח בזאת המלחמה.