הרהורים תמימים

אני אוהבת להביט בשמיים, לבהות בכוכבים.
הם נראים כל כך שלווים שם למעלה, חסרי דאגות, מאוד נינוחים.
הרקיע הוא הממלכה, הירח הוא המלך, והכוכבים הם הנתינים.
הלוואי שיכולתי לבקר שם לפעמים.

השדות גם הם מושכים את עיניי.
משתרעים על שטח עצום, ירקרק, מרהיב למדי.
והצמחייה שם, כה חופשית, זורמת,
מתמסרת לרוח המלטפת.

הים בעצמו לא צריך להרגיש מקופח.
סוער, גועש, אך עדין כמו מלאך.
וגם אם עצוב הוא מוצא נחמה,
הרי צבעו הכחול מהפנט כל עין אשר רואה.

את היער אני אוהבת קצת יותר מכולם.
יש בו נחלים שנותנים תחושת רטיבות כמו של מי הים,
ירוקת ועצים כמו הצמחייה שבשדות,
ומן תחושת שלווה מסתורית, ממש כמו של הכוכבים לצד הירח וממלכתו.

אני אוהבת דברים אשר משלבים בתוכם קצת מכל דבר,
יש בזה משהו מיוחד בעיניי, חדש, לא מוכר.
אני אוהבת להיות ביער, זה גורם לי להרגיש רגועה.
מחזיר אותי לילדות, לתמימות, לתקופה היפה.