מרוגז קלות
נו, תודה לרובי היקרה שלא עזרה לי לכתוב את השיר הזה (או אפילו נתנה לי השראה) אבל אני עדיין מרגיש צורך להודות לה, ותודה מראש לדניאל על הביקורת הנפלאה שהוא ייתן על השיר הזה. תהנו.

הרגע הזה של החיוך העצוב

מרוגז קלות 12/02/2014 1265 צפיות 20 תגובות
נו, תודה לרובי היקרה שלא עזרה לי לכתוב את השיר הזה (או אפילו נתנה לי השראה) אבל אני עדיין מרגיש צורך להודות לה, ותודה מראש לדניאל על הביקורת הנפלאה שהוא ייתן על השיר הזה. תהנו.

הרגע הזה של החיוך העצוב הוא הרגע של הייאוש המוחלט. זאת המכה מתחת לחגורה, הנפילה של העולם מתחת לרגליים שלך, כמו שתמיד קראת בספרים אבל לא חווית באמת.
הרגע הזה של החיוך העצוב הוא הרגע שבו הנשימה נעתקת, שאתה צולל לתוך מים קפואים ונעצר פתאום מהלם הקור.
הרגע הזה של החיוך העצוב הוא הרגע שהופך אותך לאדם זקן.
זאת השקפה, דרך חיים, מבט קודר מבעד למשקפיים אפורים. זה הרגע שבו אתה מבין שעוורון הוא צורת ראייה טובה יותר.
זה קורה כשמישהו יקר לך מת, אבל אתה עדיין חי.
זה קורה כשאתה מתגרש או נפרד ממישהי שבאמת אהבת, אבל ממשיך הלאה.
זה קורה כשהחיים שלך רצים לך מול העיניים, רגע לפני שאתה סוחט את ההדק של האקדח שיש לך ליד הרקה.
זה הסוף שלא מבשר התחלה חדשה.
זאת השנייה שבה הכל בהילוך איטי.
זה הרגע בו הכל נהרס.
זה הרגע הזה של החיוך העצוב.


תגובות (20)

חחח בבקשה

19/02/2014 12:16

הכתיבה פה בהחלט מדהימה. נהנתי לקרוא (רק שהייתי שמה את זה בסיפורים קצרים ולא בשירים…)

19/02/2014 13:15

זה באמת מאוד יפה…. ♥
כדאי לשניכם לכתוב עוד ביחד!

19/02/2014 13:20

טוב, עכשיו לביקורת האמתית.
התיאור "חיוך עצוב" ממש עובד משום מה וזה נשמע מתאים. אני די מזדהה עם השיר, ככה שאני לא יכול שלא לאהוב אותו (מה גם שהוא טוב בפני עצמו).
תמשיך לשאוף לשלמות בכתיבה :)
נ.ב. זה יום שישי, אז כמו תמיד, אני לא כול-כך בפוקוס… היי, פיית השיניים! אני חייב ללכת…

21/02/2014 07:32

כתוב יפה, בתיאורים נחמדים.
שירה טרגית כיאה וכיאות למישהו עם נטיות התאבדות לא ברורות.

שביד
נ.ב. אין לי נב, סתם רציתי לשים

26/02/2014 00:18

אני גאה בך כל כך סטיבן!
זה כל כך יפה! ויש בזה רגש, אני ממש לא רגילה לראות אצלך רגש!
(תסלח לי על היותר מידי סימני קריאה, אבל אני ממש התרגשתי)
אני מודה לך על התודה שאמרתי לי, אני מסמיקה פה.
אוקיי, עכשיו הביקורת הרצינית.

קודם כל- באמת, כל הכבוד על הרגש, ממש הרגשתי בפנים את הפעמים שחייכתי את החיוך העצוב הזה.
ואני חייבת להגיד שאתה כותב מצויין עם רגש (שזה לא מה שאפשר להגיד על הרבה אנשים) לפי דעתי יותר טוב משאתה כותב בלי.
אז סטיבן, ישר כוח. גאה בך.

26/02/2014 14:03

יש לך תסמינים של מאותגר אינטלקטואלית (בכוונה טובה, חסרים לך דברים להעסיק בהם את עצמך), ובדרך כלל אנשים כאלה לא עוברים את גיל השלושים בלי להפוך לפרופסורים/פילוסופים/או להתאבד (אותו הדבר!). המלצה שלי, נסה לכתוב סיפור שאינו אובדני/פילוסופי להחריד, אלא חייכני ומגוחך ברמה שתאתגר את המוח שלך, זה מה שאני עושה כשאני מדבר עם אחי הקטן (אתה יכול לעשות את זה עם אחיך, סטיבן. לא שאני אומר שהוא טיפש, אבל…).
מקווה שזה יעזור לך לדכא את היצר ההתאבדות שלך (שלכל האתר ברור שיש לך, בגלל הסיפורים שאתה כותב), וישאיר אותך בחיים עוד כמה ימים.

בכבוד רב,
שביד

27/02/2014 00:42

אני לא מסכימה.
אנשים יצירתיים אנשים שיש להם את יצר ההתאבדות.
אני מניחה שאפשר להגיד שיש לי יצר התאבדות, למרות שאני לא רואה את זה כך, אבל אני לא אתאבד.
חוץ מזה, לסטיבן אין כמעט סיפורים דיכאוניים, רוב הסיפורים שלו הם מדע בדיוני או מאמרים מסויימים.

07/03/2014 15:16

עכשיו אני משועשע מהביטוי "יצר התאבדות". תחשבו על זה; אתה נוצרת בשביל להרוג את עצמך. או לפחות יש לך רצון כזה, שזה סותר את ההגיון של היצורים החיים.

07/03/2014 15:31

זה לא כזה משעשע אם בסופו של דבר כולם חיים כדי למות, גם אם יש להם את יצר ההתאבדות וגם אם לא.

07/03/2014 17:23

דיברתי על הביטוי, לא על הדבר עצמו.

07/03/2014 21:11

החיים הם דבר מסוכן, מתים מזה.
אני לא בא להגיד שכל הסיפורים שלו דיכאוניים, אבל בזמן האחרון הם בעיקר כאלה.

09/03/2014 11:42

    סליחה שהדמויות שלי אוהבות להרוג את עצמן, טוב? אני לא גורם להן לעשות את ה, לא אני האחראי!

    09/03/2014 16:47

וואו זה כל כך יפה אהבתי את הכתיבה שלך מאוד ,
הביקורת היא : שיר יפה מאוד מאוד , כיפי לקריאה , יש בו משהו עמוק .
אתה כותב מאוד יפה מדרגת לחמש

09/03/2014 16:53

רגע רגע! היתכן?!
יכול להיות שלסטיבן יש רגשות?!
ועכשיו ברצינות:
זה קטע מאוד מעניין שכתוב בצורה מצוינת, אני מסכימה שכדאי להעביר אותו לז'אנר סיפורים קצרים.

18/03/2014 11:49

    יש לו, תממודדי עם זה.

    18/03/2014 16:10

זה קטע עם רגש. אני אוהבת לקרוא קטעים עם רגש.
היה מאוד כיף לקרוא את זה. רואים שהשקעת בקטע הזה ובררת את המילים.
למרות שלא הבנתי כ"כ איך החיוך העצוב קשור.
הרי אם אדם מתאבד, והסוף שלו זה לא התחלה,והכול (אבל הכול) נהרס, אז למה חיוך עצוב? אם היית כותב 'הרגע של השתיקה', נגיד, הייתי מבינה את זה טוב יותר.
אני גם חושבת שזה צריך להיות בסיפורים קצרים ולא בשירים, מכיוון שאין לזה שום קשר לשירים. זה לא מתחרז, זה גם לא בנוי בצורה של שיר (שורות קצרות ובתים).
לפי מה שהבנתי, הרגע של החיוך העצוב (כשהכול בעצם נגמר, רגע לפני שמתים), זה הרגע שבו מבינים את כל התובנות שתמיד רצית להבין. את כל התובנות שללא המוות לא היית מגיע אליהן. את כל התובנות שבלי המקרים שגם קרו בחייך לא היית מבין.
לדעתי חיוך עצוב זה כמו עצב ושמחה יחד. כי חיוך זה שמח. עצוב – עצוב. וחיוך עצוב – שמח עצוב.
לדעתי מחייכים חיוך עצוב כשלא יודעים אם לבכות או לצחוק. אז מסתפקים בחיוך הקטן שהוא גם זה וגם זה, ובאותו הזמן לא זה ולא זה.
אז לסיכום: סיפור קצר, מעניין עם רגש והוא מאוד עמוק. היו כמה דברים שלא כ"כ התסדרו לי (וכבר ציינתי אותם), אבל בכללי מאוד-מאוד אהבתי.

23/03/2014 06:22

וואו זה כל כך נכון
אתה כותב ממש מדהים

04/09/2014 20:58

    עכשיו כשאני חושב על זה, מה שהסיפור הזה הכי מזכיר הוא הרגע הזה שהחברה לשעבר שלך מגיעה אליך הביתה ואומרת לך, "אני בהיריון".

    04/09/2014 21:07

אני רואה חיוך עצוב כהרגע בו אתה בוחר להשלים עם העובדה שהעולם פשוט דפוק, כמו השלמה עם הנורא בלי להילחם יותר.
נהניתי מהקטע תיאורים נהדרים וסחפת אותי.

28/09/2014 19:46
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך