הראפ האקראי

זה הולך ונעלם כמו מגעה של יד רכה,
שבדיוק עזבה אותך בשביל יד רכה אחרת.
זה הולך ונעלם כמו השמש היורדת מהשמיים אל הים ומעלה ריח שרוף,
של אכזבה,
של כאב,
של ניתוק.
אתה הולך ברחובות-לא רחובות,
הופך לאחד מאלה שרק נעים בלי לחשוב.
זה הולך ונעלם ושוב מגיע כמו גל
ואתה רק חושב איך הגעת לכאן בכלל,
הרגליים שלקחו אותך,
סחבו אותך,
גרמו לך להמשיך,
הן לא עוצרות
הן לא נחות
הן כואבות להחריד.
ואתה כמו שמש, ממשיך לתוך הים.
ואתה הולך ונעלם.
ואין לך קץ עד שכול הראש מתחת למים,
ואתה מפסיק לנשום,
אתה רוצה לעלות למעלה
אבל שוקע עוד ועוד
ואין מה שיעצור אותך,
אתה כמו אבן בלי נשמה,
אתה מגיע לקרקעית ומוצא שם נחמה.
כי אין מה שעוד ימשיך להוריד אותך,
אין עוד מה שימשיך לגרור אותך למטה,
אתה עכשיו שוכב, מחכה,
שמישהו כבר יגמור עם כל זה.