הקרב האחרון

הולך בים של אפר ועופרת
מסביבי כבר כולם נפלו.
בעבר צעדו איתי פה כולם
והיום מהאדמה בי צפו.

המלחמה הזאת בת אלף שנה
ולא נשאר אף אדם שיילחם אותה
לא נשאר אף אדם שמחכה בבית
ולא נשאר מי שיפקד עליה

רק אני הולך והמגפיים שלי ספוגות
ביום הראשון צחוק התחלף בבכי
וכך נשאר מיליון לילות.

זמן כה רב עבר
שני רגליי כבר עייפות
האצבעות של רועדות
העיניים מעורפלות

נגד מי אני נלחם
אין לי כבר אויבים בעולם
כולם מתו, נפלו.

האם זה עדיין כדור הארץ,
מדבר השתלט על הכל
לאן אני הולך
למה אני לא מוותר.

מולי ניצב עוד מישהו
לא ידעתי מיהו, זה לא משנה.
הוצאתי את חרבי בעודי מסתער על המטרה
סוף סוף מצאתי יריב ראוי בשממה.

הוא לא זז,
אפילו לא כשנעצתי את החרב בליבו.
הוא לחש תודה ותהרסק על הרצפה.

רק הבעה ריקה נותרה כעת על פניו הזקנות
אני חייכתי,
והמשכתי לצעוד.