הקצב של החיות
בולדוזרים מכל פינה
ובליבם אין שום מנגינה
חיים נעלמים כל יום
ולנו לא נשאר מקום
זה הקצב של החיות
כמו הר געש בפעולה
לא מפסיקים הם את העלילה
ממשיכים לרצוח בכל פינה עם כוח
אבל כלום כבר לא נשאר מהמוח
זה הקצב של החיות
והסורגים שם נגמרים
ואיתם נגמרים החיים
והחיות רק ממשיכות
לרצוח כאילו להינות
זה הקצב של החיות.
תגובות (14)
כן! כן! אני רוצה! תמשיכי.
ואת מדברת על חברים בחווה? (כן, ראיתי את זה.)
כן חברים בחווה! אחותי הקטנה רואה את זה עכשיו…פרק עם ביגפוט…זה עלה לי.
אני אשב לכתוב את ההמשך
אני ראיתי את כל הפרקים (אין לי חיים…) ותמיד בטיולים הבנים בכיתה שלי היו שרים שירים מתוכניות (הם שיגעו אותי כשהם שרו את שיר הנושא של ארתור)
כן אנחנו בטיולים החלטנו שאנחנו שרים אחד מי יודע ואז לדוד משה הייתה חווה. אנחנו מאד יצירתיים. ומשועממים במיוחד
אני תמיד בוהה בחלון וחושבת על גיבורי האולימפוס (כבר הגעתי למסקנה שאני אובססיבית) ועל הסיפורים שלי.
אני שומעת מוזיקה. מוזיקה טובה ולא החרטה ברטה שאנשים אחרים שומעים, בוהה בחלון וממציאה המשכים לסיפורים שאני כותבת
אני שומעת את החרטה ברטה הכי עתיקה שיש (במשך תקופה ארוכה הייתי מכורה לחווה אלברשטיין, אחר כך לגרין דיי ועכשיו לשירים בסרטונים ביוטיוב של פרסי ג'קסון)
XD אני שומעת להקות שאף אחד לא שמע אליהם…חוץ מהביטלס אני מתה עליהם ואותם כולם מכירים. ואם מישהו לא מכיר הוא לא ראוי לחיות בעולם הזה או ליתר דיוק אני לא אחיה פה יותר כי העולם שלנו הופך לאיכסה פיכסה
כן… מה לעשות? הדור הזה כבר אבוד.
עכשיו אני בשיא השעמום שלי: אני שומעת הקראה של אות אתנה באנגלית (כאילו שאני לא מכירה את כל הספר בעל פה)
XD
כן… החיים שלי משעממים. אני רוצה להגיע כבר למחנה החצויים!
אני בטוחה שסאטיר מסתתר לי ממש מתחת לאף…
הלוואי! בינתיים, משעממם לי ואין סאטירים באופק.