הקוצים שלנו
כשהרוח שרה בעצים ואני תוקע בך נעצים
זה כואב? זה כואב? שיכאב יותר?
אתה מתרוצץ בחשכה, מתלוצץ עם הקיר:
זה כואב? זה כואב? שיכאב יותר?
אתה מתנוצץ מגיר, מזמר את השיר
לא בוכה. רק מחכה שאכה,
אחר כך תנקה: ככה זה, ככה זה. כך
מתאמץ לרצות, מגהץ לי חולצות
מקפץ, מחצרץ, מתעטר בנוצות,
מתעטף בצניעות, מזייף עליצות
מתלטף-עייף-עם פציעות מכוסות,
מעושות. ככה זה, כך.
אתה חורץ לי לשון, נשכב כבר לישון
אני זה אתה ואתה זה אני.
קומצים אגרופים, חורצים חריצים
מאזינים לרוח בעצים:
זה כואב? זה כואב? שיכאב יותר?
כן. בבקשה. כן
תגובות (4)
הסוף יפה
תמיד מעצבן לקרוא דברים כאלה, כי זה תמיד מרגיש שגרתי
מאוד מאוד אהבתי והתחברתי. כתוב נפלא ומבחינתי ובעיניי זה עמוק מאוד.
מסכימה – הסוף יפה. הוא נותן הרבה משמעות. מאד מאד אוהבת את הכתיבה, היא סוחפת והגדרה-עילגת-אבל פואטית.