אריאל
לאיודע

הקוצים שלנו

אריאל 30/05/2017 744 צפיות 4 תגובות
לאיודע

כשהרוח שרה בעצים ואני תוקע בך נעצים
זה כואב? זה כואב? שיכאב יותר?
אתה מתרוצץ בחשכה, מתלוצץ עם הקיר:
זה כואב? זה כואב? שיכאב יותר?
אתה מתנוצץ מגיר, מזמר את השיר
לא בוכה. רק מחכה שאכה,
אחר כך תנקה: ככה זה, ככה זה. כך
מתאמץ לרצות, מגהץ לי חולצות
מקפץ, מחצרץ, מתעטר בנוצות,
מתעטף בצניעות, מזייף עליצות
מתלטף-עייף-עם פציעות מכוסות,
מעושות. ככה זה, כך.
אתה חורץ לי לשון, נשכב כבר לישון
אני זה אתה ואתה זה אני.
קומצים אגרופים, חורצים חריצים
מאזינים לרוח בעצים:
זה כואב? זה כואב? שיכאב יותר?
כן. בבקשה. כן


תגובות (4)

הסוף יפה

30/05/2017 16:01

תמיד מעצבן לקרוא דברים כאלה, כי זה תמיד מרגיש שגרתי

30/05/2017 17:59

מאוד מאוד אהבתי והתחברתי. כתוב נפלא ומבחינתי ובעיניי זה עמוק מאוד.

31/05/2017 00:12

מסכימה – הסוף יפה. הוא נותן הרבה משמעות. מאד מאד אוהבת את הכתיבה, היא סוחפת והגדרה-עילגת-אבל פואטית.

01/06/2017 18:39
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך