הצחוק

הצחוק שלהם מצלצל באוזניי,
חזק וברור.
הם צוחקים עליי,
הם צוחקים על המראה, הם צוחקים על ההתנהגות
הם צוחקים על כולי, ועל כל מי שאני.
הצחוק חדר אל תוך ראשי ודמעות זולגות מעיניי
אני אוטמת את אוזניי, אבל זה מאוחר מידי.
הצחוק כבר שם…

הצחוק שלהם עדיין מצלצל באוזניי,
אחרי כל כך הרבה שנים.
מאז לא ראיתי את פרצופם של הצחוק,
ואיני מעוניינת גם לראות.
אבל הצחוק נשאר שם,
יושב ומחכה בסבלנות שאני אשבר.
והצחוק שם מחכה.
ומחכה…