הפתעה

הוא היה מושלם מידי,
מושלם עד כדי כך שזה היה נראה לי כמו חלום
כמו משהו מהאגדות, הזוי ובלתי אפשרי.
מושלם.

הוא היה תמיד פנוי, ומחקה לשיחה איתי
תמיד יכל להפגש, ולהפנות את כל צומת ליבו אליי.
כשהייתי איתו הרגשתי כאילו לא קיים מסביבינו עולם
זה רק אני והוא.
הייתי מאושרת.

מאושרת מידי.
חשבתי שזו מתנה מהגורל
אחרי כל החרא
שעברתי.

הרגשתי שהוא קורה את מחשבותי
לגבי כל דבר, כל משאלה.
,
הפתעה.
רציתי להפתיע אותו, להוכיר תודה.
לנסות להיות מושלמת כמוהו.

הפתעה. הפתעה ציפתה לי.
היא והוא.

בחילה. בחילה עברה עליי,
העיניים התיזו דמעות מבלי שרציתי.

התקרבתי, התקבתי להסתכל בעיניים.
אבל היידים.
הידיים זזו מבלי שרציתי.

אגרוף.פרצוף.משקפיים. דם. זכוכיות.
דם.

רציתי להגיד לו משפט פרידה.
אבל לא יכולתי.

כנראה הוא היה מושלם מידי.