הפתית הפתטי

העולם מסתובב בקצב אחיד ואני בחצי סיבוב אחרי כולם
זה השוני הקטן הזה שגורם לי למעוד ולפול
נולדתי עם פצצה מתקתקת בראש
בכיתי כמו כולם,והייתי עטוף בשאריות של אמי
והסתובבתי בעולם, והשארתי אחריי שובל של דם, ואנשים פגועים
וניסיתי ללמד את עצמי מערכת של חוקים וכללים ,
אבל אף חוק לא בדיוק התאים,כי מסתבר שכל בני האדם הם שונים

ולכל בן אדם פוטנציאל לפגוע, לצעוק,להפוך שולחנות
ולכל בן אדם פוטנציאל להיות מאהב מושלם,עמוק
ובכל יום מונח לו הסיכוי שאולי יהיה היום האחרון
וכל לילה ארוך במיוחד מחזיק בו פוטנציאל לעוד לילות ארוכים
וכל הצבעים הנחקקים לי מתחת לעיניים כמכות יבשות
וכל דמעה המתפרצת ממני ברגע לא קשור
וכל השריטות שאני שורט את עצמי
והכול,הכול הכול ,לא בדיוק מתאים לחוק בעולם שלי

העולם מסתובב בקצב אחיד ואני מסתובבת לי לבד בצד
פתאום אני ילדה קטנה עם שתי צמות בלונדיניות ותלתלים סוררים
עושה תחרות עם ילד אחר ושנינו מסתובבים עד שאנחנו נופלים

בום,שנים של דיכאון ,של סחרחורת ואבק לבן שמעבה על הראייה
ואינני מנסה למחות אותו
וכל העולם ממשיך להסתובב בקצב אחיד,
לעיתים נדמה לי שהוא ממהר אך אז אני נזכר שזה רק אני, האיטי
לפעמים הוא מסתובב באיטיות מטריפה שאני רוצה לעשות משהו דרמטי
ואז אני נזכר שזה רק אני, זה רק אני

כולנו פתיתי שלג מיוחדים,כל אחד שונה מהאחר,היא אומרת לי בחיוך ומרימה אותי
רק חבל שלפתית שלג מיוחד כמוני לא נותנים התראה מראש,
או לפחות אפשרות לחתום על חוזה ויתור, או העברה לידיים של אחר
וחבל שאנחנו חיים במדבר,בו כל גרגיר דומה לאחר והנוף הוא אינסופי כפי שהוא אחיד במראה