הפרח הנטוש

בערב, שמאוחר,
יורד טיפות לאט לאט,
מסתכלים מהחלון,
אין שום פרחים, ושדה גדול,
רק פרח אחד נשאר,
ולו יש שמחה רבה.
אך לא לאורך הרבה זמן…

לאף אחד,
לא היה משנה..
עם היבול לא היה גדל,
ומתפתח.
ורק אני בערב, בבוקר, ובצהריים,
מגיעה אליו,
ומשקה אותו במים,
הוא נהיה כ"כ ורדרד,
אבל השקר שלהם תופס בי פעמיים.

וכשאני רואה,
שיש אנשים רבים, מסתכלים, והולכים,
על גבי האדמה, הנטושה.
אך הם מתעלמים מהפרח, ולי רק אכפת,
שלא ישאר חסר חיים.