הפסקת חשמל

אההה!
ליבי, תרגעי, זו בסך הכל הפסקת חשמל.
אמרתי ברוך, מלטפת את תלתלייך הרכים,
ואת התכדרת על הברכיים שלי, מפוחדת ורועדת,
כמו חתולה ג'ינג'ית באמצע הגשם.

"בואי נדליק נרות!" אמרתי,
ותוך כדי חיבוק דחפתי אותך
לקום בעדינות מהספה.
הדלקנו נרות,
ואז שאלת בלחישה חנוקה:
"ומה אם ייגמר לנו האור בעולם?"
"האור בעולם אף פעם לא נגמר."

אחרי כמה דקות אמרתי:
"בואי, ליבי, רוצה לצאת לטיול?"
חייכת חיוך ענקי,
ואני הרמתי אותך על הידיים,
ויצאנו לטיול קטן ברחוב.
יצאנו מהחושך של הבית
לחושך אחר, ואת הפסקת לרעוד.
בדרך ראינו קבצן ברחוב.
אמרתי לך ללכת ולתת לו מטבע.
הוא חייך אלייך,
והחולצה הצהובה שלו
זהרה בחושך.
את התחלת לצחוק,
רצת אליי, נצמדת לרגלי בחיבוק,
ואמרת במבוכה: "הוא חייך, הוא חייך אליי!"
"רואה איך החולצה שלו זוהרת בחושך?"
שאלתי בשקט.
"זה אומר שהאור בעולם
אף פעם לא נגמר."

חזרנו מהטיול.
השכבתי אותך במיטה ומלמלתי לעצמי:
"כשתגדלי תביני שנתת עוד קצת אור למישהו אחר."
כשקמנו למחרת בבוקר והתארגנו ביחד לגן,
האור חזר כבר לכל השכונה.