הספקטרום של אליוט

אליוט הוא לא אדם של מקלות ואבנים
שמלקים את עצמם.

שמיים זרועי כוכבים חיוורים
רואים לנפשו;
פוסעים סביב אבני דרכה חסרת הקירות

בספסל נדנדה הוא מנסה לגעת
להגיע לספסל אחר.

האותיות שנופלות כטיפות לא מספיקות
להרטיב את פניו;
הוא נותר שרוי במדבר שממה

אליוט רואה שיש גבולות אותם הוא לא יכול לחצות
פסים אדומים

מאחוריהם זאטוטים שרים שירי חג
כנרות שרוצים להפוך לחלק מהרוח;
משקפים אחווה

הוא רוצה לפצוח;
לפרוץ
מעגל כשפים שמשאיר אותו לרחף.
פוצח פה;
זעקה
שמרעידה את בובות הפרווה הרכות
ושירים שלמד מספר עב כרס
הוא ציור מקל
שרוך;
מנסה להביט מטה.
המילים לא מתערבבות עם הנרות
הן רק מתנגנות בקול עולה ויורד

מזעיקות משרד עשוי זכוכית אטומה.

הם אומרים:
"תראו, תראו, זה הספקטרום של אליוט".