הסם הראשון

זהו אינו שיר, זהו בסך הכל שירון.
הוא לא מדבר על כאב, זה רק כאבון.
זה שירון שמדבר על כאבון שמניע תופעה מרתקת, תופעת הדיכאון.
אז מהו דיכאון?
הקרבה ליגון המחייך, הצורך בעצב המלטף, המרחק מהשיגעון העוטף.
המלנכוליה הנעימה שחודרת עמוק אל תוככי ליבך, שמתערבבת ביחד עם אותן שאריות של שמחה.

דיכאון הוא בעצם כמו אהבה.
קל לשחק בה ולהיכנס אליה, אבל כה קשה ממנה לצאת. כמו תערובת של ברזל וציפייה, שבסקסיות נמשכת למגנט.

דיכאון הוא כמו אלוהים.
תמיד נמצא שם בסביבתך, מאיר עליך מהמרומים, משקיף אליך ומחדיר בך כוח או רעל להמשיך בחיים, אבל כשתישאב אליו, אותו לא תוכל להרחיק, ואין לך שום סיכוי להדחיק.

דיכאון הוא כמו כסף.
קל להשתמש בו ולהוציא אותו החוצה, וכל כך קשה לשמור עליו בבטחה, לא רחוק, קרוב למחצה.

דיכאון הוא כמו סם, אולי אף הסם הראשון!!
הוא ממכר, הוא מעניין, הוא מושך, הוא מפחיד, הוא צורך קיומי לעתים, ואף יש שיראו אותו כאחת מהנאות החיים.
אך כשאתה נשאב אליו, זהו אתה גמור, אתה נשאב אל מעגל די סגור, אין נכנס ואין יוצא, רק עננה כבדה של שחור ואפור והסיפור גמור.

כנראה שאני מכור….