הסימפוניה של המוות

מי שם עומד אפל וקודר?, הלורד של הסוף הוא זה ולא אחר. בשמי דמדומים יעוף
בצילו, ומהארץ יקצור הוא את זה שתם זמנו.

עבד לגורל טראגי וקודר, הנצח הוא שלו הוא ולא אחר,
את פעמוני הזמן רק עליו אותם לקטול, ונשמות יקח הוא על סוסו אל השאול.

דומם בשדה עומד קר וקודר, הלורד של הסוף הוא זה, ולא אחר. צללים במעגל סביבו ירקדו, ושלהבות של אש מהתהום יעלו.

משרפי המרומים מקבל הוא שמות, אשר אותם הוא יקצור
וישא כלהבות. גן עדן או גיהנום לא הוא לשפוט, טוב ורע בתוכו לא לשלוט. סביב לנצח יחוג הוא לעד אפל, קודר, קר ולבד.

וכפרש ירכב על סוסו האדום, קוצר בידו ועוד לב ידום, פעימה בודדה נשימה שכואבת, הקוצר בדרכו הוא המלאך של המוות.