הנערה בשמלה הלבנה (5) -אחרון

היא הנערה שלי,
הנערה בלבן.
לעולם לא אשכח אותה,
או את היום ההוא,
ליד האגם.
או את מילותיה,
שגרמו לי לפעור את עיניי,
ולליבי לפעום בחוזקה.

'אני אחזור,' היא לחשה באוזני,
'אתה תראה, אני עוד אחזור,
אך עכשיו זמני ללכת.
זה זמן רב שאני נמצאת כאן,
בודדה בעולם, ללא איש שיראה לי את הדרך,
או שיראה אותי בכלל.
אך אתה מיוחד, אתה יכול לראות אותי,
אני בטוחה שתראה אותי חוזרת.'

וכך היא הלכה,
ובינתיים לא חזרה,
אך אני עוד מחכה,
ממש שם, על שפת האגם,
ומידי פעם מסתכל לשמיים,
מחפש אחר ניצוץ או שניים,
אחר כדור זוהר משמלתה הלבנה,

אחר פניה,
פניה של הנערה בשמלה הלבנה.