הנערה בשמלה הלבנה
שתיקה קטנה,
ציפור,
רפרוף כנפיים אחד,
אחרון.
חיוך בודד שהלך לשלום,
לב שבור,
ללא אפשרות להתחדש.
חושך בחוץ,
חושך בפנים,
משהו ישן, אבד בין השנים.
היד מושטת,
מי יתפוס אותה?
צעד קדימה,
רק לראות אותה.
פוסעת לאט,
בשממה,
כולה זוהרת,
מלאת שמחה.
אני מביט בה,
דרך החושך,
מאחורי העצים הכתומים,
היא כה יפה,
הנערה בשמלה הלבנה.
תגובות (7)
זה כאילו שיר בהמשכים?
בכל אופן, זה כתוב נפלא :)
וואו, זה כזה… מקסים. אין לי מילים, זה פשוט מקסים.
זה רעיון מקסים! ממש ממש יפה, עכשיו כשהזכרת את הדוב הלבן חלקים מתקשרים לי, פרט לכך הכתיבה מרשימה ומהפנטת, אם זה שיר בהמשכים אני עוד יותר אשמח להתמיד לקרוא :) כבר ציינתי שאהבתי? ;)
ממש אהבתי את השיר :)
נ.ב- גם את שמת לב שכל הכותבים הוותיקים נעלמו פתאום מהאתר .. :( פתאום האתר נראה ריק ….
ווה, ספיאנו! הלו!
הכתיבה שלך מקסימה, והשיר פשוט יפהפה ומתוק. באמת שאין ממש איך לתאר, חוץ מזה שנדמה שהשיר נלקח מספר רב מכר ומתאר אהבה של דמות לאחרת. בכל אופן, מדהים!
וואו. פשוט ווואו. ממש אהבתי את השיר, הוא כתוב נפלא ובצורה זורמת. איך שאני ראיתי את זה, השיר מתחלק לשני חלקים- החלק הראשון מורכב מהבית הראשון והבית השני, והוא מדבר על החמצה, דיכאון, עצב וחוסר יכולת להשתנות. והחלק השני מורכב מהבית השלישי והבית הרביעי והוא מדבר על אהבה סודית, לא ממומשת… אפילו שהשיר (בעיניי) מחולק לשני חלקים, הוא זורם מהחלק הראשון לחלק השני בלי בעיה ושני החלקים קשורים זה לזה (אולי בגלל חוסר היכולת להשתנות האהבה לא ממומשת ונשארת סודית?)
חחחח לא בטוחה שלזה התכוונת אבל ככה ראיתי את השיר. בכל מקרה, מהמם! אהבתי הכי את העצים הכתומים… :)
אומייגאד אני רואה עכשיו כמה כתבתי *~*
חחחח סורי על החפירה… אני מרגישה עכשיו כמו המורה שלנו לספרות, אשכרה מנתחת את השיר ><