הנערה בשמלה הלבנה (3) -הבת
רגליי עמוק במים,
זזות להן לאט לאט,
ואני קמה,
מרימה מעט את שמלתי,
מחזיקה אותה כדי שלא תירטב.
אור הירח מאיר מעל,
נותן לי לראות את פניו.
ועיני ממשיכות לבהות בו,
לא מצליחות להפסיק.
הוא מתחיל לצעוד לעברי בהיסוס,
אחרי כל כך הרבה זמן שרק צפה מהצד,
אני שולחת לעברו חיוך קטן,
מעודדת אותו להתקרב.
רק עוד שנייה ואוכל לגעת בו,
אחרי זמן כה רב של לבד,
שלא היה איש לצידי,
כאילו העולם שכח אותי…
טיפה מלוחה על הלחי,
הרגשה כל כך מוזרה,
שנים שלא בכיתי,
לא מאושר, לא משמחה.
תגובות (2)
זה כזה מרגש..
תמשיכי
לצערי לא יוצא לי להיכנס לאתר יותר מדי, אבל כשאני כן עושה את זה- את מדהימה כל פעם מחדש.
הכתיבה שלך מרגשת, חותכת, את בוחרת נכונה כל מילה ומילה כדי להעביר את הרגש במדויק… מדהים. תמשיכי :)