הנסיך הבודד שלי

היא יושבת עם גבה,
כתפיה לא נראות,
חורצת גורלה,
מחכה לבאות,

היא תקרא לך בסוף כול יום,
אצלה תעבוד,
היא תאמר לך כול הכבוד,
תשלה אותך מבעוד.

ואולי יבוא יום,
והתבונה תגיע,
היא תאהב אדם,
והוא יחרוץ גורלו,

וכול האנשים שמסביבם,
יראו את, אהבתם של השניים,
יראו את רצפת המים,
יראו את חומות האבן,
יגידו לה תודה.

על שפת נחל זורם,
היא יושבת, מחכה,
אנשים כך עוברים,
והיא לא מחקה,

נר אחד דולק ברוח,
באמצע שביל רחב,
האיש בודד,
אי נטוש ואין כאן אף אחד.

ואולי יבוא יום,
והתבונה תגיע,
היא תאהב אדם,
והוא יחרוץ גורלו,

וכול האנשים שמסביבם,
יראו את קיר האבן בין השניים,
יראו את החבורות, בשמיים,
ידלגו וקיפצו למים.

ואני כאן לבד,
נשארתי בלי אף אחד,
הכול נלקח,
הכול אבד
הכול.

ואולי יבוא יום,
והנסיך שלי יגיע,
עברו שלו,
לי לא יפריע,

ונרוץ ביחד,
בשדות, עד שקיעת השמש,
במים,
עד שנגמר.