אני אוהבת את זה שאפשר לפרש את זה איך שרוצים. יש לי כמה פרשנויות, חלק קרובות יותר אליי חלק יותר רחוקות. אני חושבת שהדוברת פונה למישהי ואומרת לה שכל חייה מנוהלים בעצם סביב עצמה וסביב ההשפעה הזו, ולא סביב אנשים אחרים. כלומר, שכל פעם שהמדוברת פונה אל מישהו באמירה, הדוברת טוענת שהמדוברת בעצם צריכה לפנות אל עצמה, כי היא תמיד מתנהלת מול עצמה. נרמז באמירה שלדוברת אין קשר שהמדוברת פונה אל הדוברת, אבל הדוברת מטריסה ועונה לה "דברי עם עצמך". כלומר שגם אספקטים חיוביים וגם שליליים המדוברת חייבת לעצמה. יש פה מעין ניתוק. מעין ניכור בהשפעה שיש לשניה על גורל האחרת . הבית השני יותר קשה להסביר. נאמר שהמדוברת כותבת, אפשר לנחש שהיא כותבת לעצמה, כלומר, מבטאת משהו בפרטיות. אך למרות שכתיבה אמורה להיות פעילות משלימה מלאה בסיפוק , רשום שהיא אינה מבינה למה. שזה מעניין, זה מצביע על הרוח שהדוברת מאמינה שיש למדוברת. רוח כנה אבל לא אמיתית, אולי. רעש סטטי לבן מדבר משום מה בעיניי רוחי על מישהו שמדבר בטלפון אבל הוא לא שומע תשובה. רק רעש סטטי. והלובן והשלג זה בעצם אמצעי אומנותי לתאר איך נוף יפה ועדין מוגבל בעצם לרעש של חשמל. ככה גם המדוברת בעיניי הדוברת כנה עם עצמה. רעש סטטי לבן הופך לשלג. יש בזה משהו שמרגיש לא אמיתי. כל זה או שכמובן יש פה רק דוברת שמדברת על עצמה בגוף שלישי ואז הפירוש שונה לגמרי מממ , מקווה שעניתי לך בכל זאת על הבקשה. אגב, יצאת מהקבוצה של הדינגים, זה חבל כי אני ממש רוצה לדעת אם את מעלה משהו, אבל זה בסדר אני מבינה אם את לא רוצה 3»
תגובות (10)
אם הרעש יורד כמו שלג, איך אפשר להיות בטוחים שהוא סטטי? ובכל זאת, הבית השני הרגיש קסום כזה כאילו פיזרו עליו אבק פיות.
חחח, תודה רבה גורן (:
מעניינת אותי הפרשנות שלך לשיר הזה. תוכלי לכתוב לי אותה כאן?
אני אוהבת את זה שאפשר לפרש את זה איך שרוצים. יש לי כמה פרשנויות, חלק קרובות יותר אליי חלק יותר רחוקות. אני חושבת שהדוברת פונה למישהי ואומרת לה שכל חייה מנוהלים בעצם סביב עצמה וסביב ההשפעה הזו, ולא סביב אנשים אחרים. כלומר, שכל פעם שהמדוברת פונה אל מישהו באמירה, הדוברת טוענת שהמדוברת בעצם צריכה לפנות אל עצמה, כי היא תמיד מתנהלת מול עצמה. נרמז באמירה שלדוברת אין קשר שהמדוברת פונה אל הדוברת, אבל הדוברת מטריסה ועונה לה "דברי עם עצמך". כלומר שגם אספקטים חיוביים וגם שליליים המדוברת חייבת לעצמה. יש פה מעין ניתוק. מעין ניכור בהשפעה שיש לשניה על גורל האחרת . הבית השני יותר קשה להסביר. נאמר שהמדוברת כותבת, אפשר לנחש שהיא כותבת לעצמה, כלומר, מבטאת משהו בפרטיות. אך למרות שכתיבה אמורה להיות פעילות משלימה מלאה בסיפוק , רשום שהיא אינה מבינה למה. שזה מעניין, זה מצביע על הרוח שהדוברת מאמינה שיש למדוברת. רוח כנה אבל לא אמיתית, אולי. רעש סטטי לבן מדבר משום מה בעיניי רוחי על מישהו שמדבר בטלפון אבל הוא לא שומע תשובה. רק רעש סטטי. והלובן והשלג זה בעצם אמצעי אומנותי לתאר איך נוף יפה ועדין מוגבל בעצם לרעש של חשמל. ככה גם המדוברת בעיניי הדוברת כנה עם עצמה. רעש סטטי לבן הופך לשלג. יש בזה משהו שמרגיש לא אמיתי. כל זה או שכמובן יש פה רק דוברת שמדברת על עצמה בגוף שלישי ואז הפירוש שונה לגמרי מממ , מקווה שעניתי לך בכל זאת על הבקשה. אגב, יצאת מהקבוצה של הדינגים, זה חבל כי אני ממש רוצה לדעת אם את מעלה משהו, אבל זה בסדר אני מבינה אם את לא רוצה 3»
תודה. מעניין להבין איך אנשים רואים את היצירות של עצמם. יצאתי מהקבוצה באחד מ"ההתקפים" שלי. אני אשמח אם תצרפי אותי שוב הפעם.
הממ, אני רואה פה שלושה פרדוקסים
-איך זה שאין לה קשר עם עצמה אם היא זו היא?
-צריך סיבה כדי לכתוב ולה אין אותה.
-הרעש הלבן סטטי, אך בו בעת גם דינמי.
יפיפה. זהו
לה אין קשר עם הדוברת. יש סיבה מי אמר שאין. הרעש הסטטי זה נכון. אבל יש משהו סטטי בכך שכל רגע נושרת עוד טיפת שלג מהשמים. אוריאל ממש מפתיע אותי שאהבת חחח
הדוברת אמרה שהיא לא מבינה למה היא כותבת כך שאין לה באמת סיבה.
אך בכל זאת, היא עדיין כותבת.
ולמי שיש סיבה לא ישאל את עצמו למה הוא כותב.
אה כן. זה שהיא לא מבינה למה לא אומר שאין סיבה