המראה.
אישה באמצע החיים,
יושבת בצד ורואה.
קמטים קטנים,
מסתכלת, בודקת את עצמה.
אישה באמצע החיים,
מנסה להבין מה עכשיו.
היא מעבירה ידה על הפה,
מלטפת את פניה.
רק עכשיו היא מבינה,
מה מוטל עליה.
אישה באמצע החיים,
ויש לה משימה.
אבל בנתיים היא נחה,
נחה עם עצמה.
היא מרגישה שיש לה מקום,
שיש לה זמן לחשוב.
היא ממשיכה להסתכל,
מתפתחת כל שנייה.
והיא בכלל לא יודעת,
שאני מסתכלת בה חזרה.
נשארתי עם דמותה,
המראה.
תגובות (10)
ואוו! זה שלך? את כתבת את זה? כי אם כן זה מהמם! גם בי זה העביר רטט בלב. זה מושלם!
תודה, וכן אני כתבתי את זה.
~גאה~
ווא!, גם הסיפור הזה עזר לי להבין משהו מסויים יותר בקשר אליך, באמת הולך ומתגבש לו רעיון, רק תקראי מה כתבתי לך במייל, אני זקוקה לעוד נתונים וגם שיהיו מסודרים בקשה
וואו!!! זה טוב מאוד!
הייתי משנה במקום כל דקה- שאני מסתכלת בה חזרה.
ממני המראה.
תנסי בחירת העורכים ילדה
זה…פשוט…לא יודעת, נראה לי חסר טעם.
סליחה, זו אני, זו לא את. (איזה משפט של וולנטייס)
אוקי, שוב, את חושבת ככה.
אבל… מה דעתך על הכתיבה? תקראי שוב, עשיתי כרגע כמה שינויים.
זה טוב יותר עכשיו.
אבל לא יודעת..זה יותר סיפור בעיניי מאשר שיר.
אני אישית אוהבת משחקי מילים ואוקסימורונים ודברים שגורמים לי לצחוק או לחשוב או לרצות לחתוך לעצמי את הוורידים.
אנדי אנדי אנדי…
אני לא זוכרת פעם אחת שאמרת שאת אוהבת את הקטע הזה או הזה שלי…
חח אולי פעם אחת בחלומות שנפצתי פרק 5 .
גם אז היו לך הערות :) לא שזה לא בסדר.
האם אי פעם יהיה לי באמת פוסט שתאהבי?
אני דורשת שאוליב תוליד אותנו מחדש ונצא תאומות.
אני מצטערת…לא יכולה להכריח את עצמי לאהוב דברים.
חחחח לא רואה את אוליב בתור אמא שלי…גם אם זו בדיחה יש לה סמליות.
זה נהדר.
הייתי משמיטה את שתי השורות האחרונות. הן הרגישו לי כמו האכלה-בכפית או זילזול באינטלגנציה.