המסע אל הסף וממנו

אני אדם וליבי שותת דם,
בכל רגע נתון, אני עומד על הסף
עד ליום בו אתרסק מטה, ושמי יירשם בקצה פיסת דף
בכתב מרושל, והוא ייצג את חיי כעלה נידף.
אני אדם ולי זמן מועט,
אין סוף נקודות בין שמיים וארץ,
אך אני עדיין לא חיברתי את כולן,
והזמן אזל כמעט.

אני אדם, וחסר אונים
מפני חיים, לבנה, חמה וכוכבים
וכל שמעבר לסף
רחוק מכדי שאדע על קיומו,
אלא אם כן אחצה אותו.

אני אדם, לא בן אלמוות,
וזו אינה הזדמנות פז, משום שאין לי זמן לחכות.
ליבי עלול לנדום בכל רגע,
וזה עניין של שניות
לפני שאחליט לרסקו לחתיכות.