המסור

כתבתי עלייך סיפור
לא חקרתי אותך,
נגעתי בך בליטופיי עיפרון קלים
תיארתי את קולך באוזניים שלי,
דרך צלילים של הפסקות בין מילים
כתבתי לנו שיר באונייה.
ציירתי אותך עם קצף
בתוך מים של כיור
ראיתי אותך בעננים
השמש שיחקה לך עם האור,
הרחתי אותך כך סתם
באמצע החיים
פיניתי לנו מדף של פסיקים
ותהיתי מה הנקודה תביא.

אבל את עזבת אותי
זה איום
וזה נורא
ואם זה היום לא אדע,
תאריכים לא כתבתי אף פעם,
ואם זה הסוף? לא נאמר
כל מה שאני רואה זה קצף
שוחה לו בבריכה
הרוח שהעיפה הרחק תווי פנים
והעיפרון שמפסיק… כתבתי עלייך סיפור,
לא חקרתי אותך
וכנראה שזה הסיפור שלי
מתאהבת באדם לא אמיתי.

אז עכשיו מהר מהר למחוק
מדף של פסיקים, כדי שמילים
יתאימו אל נקודה בסוף.
ידיד אומר לי "תמחקי"
אומר לי "זה לא סיפור כזה"
אומר "יש כמוהה אלף סיפורים".

כתבתי עלייך סיפור
שסוף סוף בונה את נקודת השיא,
את הנקודה, עיגול קטן, שמסיים סיפור
את הנקודה שמתאספת אל פואנטה,
ובסיפור לא היה מים בכיור
לא היו עננים שמשחקים בשמים של יום
לא היו צלילים אחרים
חוץ מצליל המנסרה בבית שלי
סוף סוף אני יכולה להקשיב למסביב
ואבא שלי מנסר בה
ומנסר
ומנסר,
זה לא רע או טוב,
וככה אני גם שומעת אותך:
חלולה וחסרת קצב.

מעולם לא היה זה סיפור אהבה
מעולם לא נגעת לי ביד והייתי
מישהי מיוחדת,
מעולם לא צחקת והתכוונת להישאר
מעולם לא בכית בלי להתכוון בסוף ללכת.
אנשים שנוטשים סיפורים נפלאים
אנשים שנוטשים סיפורים נפלאים
הם סיפור לא טוב,
ויש עוד אלף גרועים.
מעולם לא היה בך די אן אי אחד
שהתכוון להישאר,
מה את קוראת לפני השינה?
יש לך ידיים מאבן,
מתפוררות
ולא מסוגלות להפוך דפים
או להחזיקני.