המילים שאמרת לי

גשם כבד בחוץ, אין טיפה של אור בבית.
בוא ותפרק לי שוב את הלב. הנה הנה, אני מתחננת.
אתה רוצה אותי כורעת וזוחלת.
הנה, בוא. קח אותי, ככה, על הרצפה.

יש לי כל כך הרבה רגעים חרוטים, מבטים חטופים בעיניים.
תגיד לי שאני מדמיינת, אתה אף פעם לא תהיה שלי.
תגיד שאתה הולך. לוקח איתך את כל המילים.
משאיר אותי כאן,
מפורקת לחלקי שירים.
רק תגיד משהו,
לעזאזל.

אנחנו סרט רע.
אחד כזה שבו הגיבור חייב למות בסוף.
אי אפשר להציל אותנו.

ואולי היו לי יותר מידי ציפיות.
אולי לא הייתי צריכה לחכות לך כל כך הרבה חודשים.
כל כך הרבה דברים, שאסור לי לרצות ממך.
כמו נשיקות קטנות על השפתיים.

אני משקרת לעצמי שזה בסדר.
שהלב שלי לא נמחץ ונמעך, מתנגן בהודעות טקסט כתובות באמצע הלילה.
אתה אדיוט, עקשן ויהיר
ומי בכלל מכיר את השם שלך, גם כן.

המילים שאמרת לי-
כשאני מתעוררת בבוקר אני עוד יכולה לראות אותן,
ענן שחור וגדול שמלווה אותי לאן שלא אלך.
הן מכתימות כל יום בצבע אפור, לא משאירות מקום לחשוב שאולי…