המדבר שלנו
אל תשלח אותי
עם הנצים האלה אחריי,
תן לי ללכת ממך לבד
מה שנראה כמו השגחה
הפך להיות התכוננות מתגרה
לנפילה שלי כפגר חייתי
לוחשת לי כמו רוח קדים קרה לחזור הביתה.
הלילה יורד, עוד מעט מדבר
והכעס שלך מתבהר הוא גם כן
כמו זריחה עמומה של שעת הנץ
אצבעות וורודות בשמיים של בוקר.
והנץ תוקף אותי,
גם כן
בהיותו חג במעגלים ומשלח בי
עיניים טורפות כמצוותך
לא נוגע בי:
כמו הדברים שהיית עושה לי
ולא כמו דברים שעשית לפעמים כשנגעת.
אבל בשעת המדבר;
אתה שולח יד רחומה ללטף.
אני צועדת בשובל ארוך של חול זהב
הרחק מזעמך
אני יודעת שהיית יכול להקפיא אבן,
לפני שזעם למלוק צווארי הזהיב
לרוך של תשוקה נעימה ומעקצצת
מסוכנת לעשות אותו הדבר
ברוח של בוקר, ולא לילה עמוק
סמיך כמו דיו, בולע הכל במבטו
של שממת מוות
בעינייך השחורות.
אני רואה את המבט של הציפורים שלך
הן רודפות אותי בלילות,
כשהן מספרות לי סיוטים, חלומות שיש לך
ואת כל הפנטזיות.
אתה יודע שאני המשוגעת שלך
כשבסוף אני מוצאת את עצמי במדבר חדש;
מבטך החם
גופך הלוהט לוכד אותי.
למה באתי לפה רק עוד פעם אחת.
רק עוד פעם
הישר לתוך בית המחסה שלך
מפני כל מה שהוא לא אתה ולא
רוחך הסוערת כמו סופות חול
עלי תגן מפניה רק קצת, תותיר
בכוונה עקבותיה בחול
כדי שאוכל לחוש את זנב עוצמת
ותמיד להזכיר לי מה אתה ממני מסתיר.
חכה חכה אכעיס אותך
מבין שתי ידייך
שנינו נגמור מטורפים
כטורפים.
בבוקר, במדבר
כשהרצון שלך להרוג אותי
ישתנה ממים ליין
כל מה שתעשה
יהיה להיקבר בחול
מצמא. כי לא אתן לך גחמה.
אתה תישבר ותזדקן
כל זמן שאני לא עפה לכיוונך
אני רואה כבר את הדיונות בוכות
על הבעל שכבר לא יהיה לי.
הו, אך אם תתפוס אותי
בצאתך עם הפרשים
רע ומר הדבר
במדבר כמו ציפור דבש אני בגינה
אך מבין ידיי הארד
אין יציאה. תאחוז בי בגפייך
בנשמתך. כל נשימה שלי
מלווה בשלך. אלף
דמעות יספגו לך בחזה
אתרפק עלייך שתנחם אותי
כמו קקטוס קוצני וקשה,
ואתה תאהב אותי על הכאב הזה
בחזה שלך
אפילו יותר,
על העוולות שאתה עושה
ותהיה גבר כשתשלח את הנצים
לעוף אחרינו. שוב. הפעם
כמו פחיות של חתונה
אתה תתעלל בי ותישא אותי
עושה בגופי נחשים ושועלים כרצונך.
כה רחום ואז פלדה תקשה אתי
לפני שנלך לישון סיפורי מהקרב תספר לי
על איך אני היחידה שהביאה אותך
הביתה בשלום,
ולא הסוס, הפרש או הקידון
פסל הזהב של אליבבה.
תגובות (11)
סיפור אגדה מדברי, כאב ותשוקה – האטמוספירה מצוינת, כמו גם הדימויים. קשה להבין מה בדיוק קורה בשיר. מרגיש יותר כמו אוסף של תמונות מאשר עלילה. גם אפשר לפרש כל פסקה (או חלקים שלה) בדרכים שלא ממש קשורות לפסקאות אחרות (או אפילו סותרות).
אבל באופן כללי הרגשות והתמונות בשיר טובים. גם הניסוחים בהרבה מקומות עשויים טוב.
כן לי יש עלילה בראש אבל בטוח יש מלא אי הבנות וחוסר הסברי לכן אולי עדיף לחוש את הכוונה מאשר לחשוב עליה. זו אולי הביקורת השלישית הכי טובה שקיבלתי השאר אמרו לי שזה לא הטעם שלהם שזה נשמע אלים והם לא הבינו כלום. אבל לפחות הבנת את הרושם הכללי ומצאת בזה חן. תודה על התגובה (:
אני חושבת שאת מאוד יצירתית ויש לך יכולת כתיבה טובה! אבל לפעמים קשה לך לחבר בין היד למוח. כלומר, יש לך הרבה דברים להגיד בדרכים מעניינות, אבל את לא מבטאת אותם בצורה שמאפשרת להבין אותם בדיוק. הבנת בערך?
אני מסכימה אתל לגמרי. למרות שזה קצת מתנגש עם 'יכולת כתיבה טובה' חח תודה!
אני חולק על החבר'ה האחרים פה… הקוראים היום מצפים לקבל את כל העלילה על מגש של כסף לפרטי פרטים..
פרט אחד נעלם מעיניהם – בטבע האדם להתחבר לקטע/בדיחה/אדם וכו' כשהוא מוצא דרך להשלים בדבר חלקים חסרים מתוך התבונה הפרטית.
חוץ מההשלמה וחיבור הקטעים בעצמי לכדי יצירה נפלאה אחת, היצירתיות והתשוקה מהווים כלים לא טפלים בכלל וחוטפים את הקורא אל תכלית הכותב.
שאפו :)
דווקא לא מתנגש! הכוונה שלי ביכולת כתיבה טובה זה הדימויים היפים שאת מוצאת, תיאורים מדוייקים ומיוחדים משלך, מילים עוצמתיות וכו
עוד לפני שנה ידעתי שאת מסוגלת ליצור משהו בסגנון הזה וסוף סוף זה קורה. הייתי קורא לזה הטיוטה הכי יפה שקראתי פה. נראה לי שאני הבנתי את כל מה שרצית לרשום. זה באמת מאוד אלים, אבל אלים בצורה היפה (לא יודע איך זה הגיוני). וגם יש כאן הרבה תשוקה גם של הגיבור וגם של הגיבורה. אני בטוח שזה יהיה גאוני ויגרום לי לבכות אם תעבדי על זה עוד קצת.
דניאל. אולי אפשר להסכים שהבעיה שלי מתבטאת בארגון. כי מוח יש. ויכולת כתיבה יש. זה פשוט לא מאורגן טוב. פיור- התגובה שלך מרגשת. תודה, זה היה הרבה
נהנתי מאוד
כתוב בצורה יפה
עושה לי חשק לרדת למדבר
לערבה…. אפשהו שיש מדבר
וזה מה שעושה את השיר הזה מדהים!
חחחחח תודה איתן!
את האמת שאני התחלתי להתחבר מה"לילה יורד" משם זה משבח וניהיה יפה כל כך.